סיפורי חסידים

בימים של עלייה אנו יוצרים, אנו פועלים ומתקדמים. לעיתים יש תחושה כי לימי הירידה בחיינו אין שום משמעות, נראה לנו שאלו סתם ימים שעלינו לעבור בשלום, אך איננו מייחסים להם חשיבות, אבל האמת היא בדיוק כמו החפירה שבצד הערוגה. גם לימי הירידה שלנו יש חשיבות ומשמעות בתהליך הבנייה האישית שלנו.

בעלותם של ישראל על התורה אין עניינה כפירה באלוקיותה של התורה, ההיפך הוא הנכון: בעלות זו יוצרת התחברות של משה וישראל עם התורה. משה וישראל חשים שהתורה הזו היא תורתם, ומתוך כך הם יוצרים הזדהות עם נותן התורה. זהו השלב שבו הקב"ה רואה את התחברותם של משה וישראל עם תורתו.

העזות איננה מידה מגונה, השאלה היא היכן האדם משתמש בה. כשבא היצר הרע אל האדם לא נדרשת לאדם מידה של ביישנות או של אורך רוח, כאן יש צורך להפעיל את מידת העזות, על מנת להתנער מן הפיתוי ולהשליך את היצר מעל האדם.

הרבי איננו חומר שאפשר להעביר אותו בשיעור. הרבי הוא הלב. הרבי הוא הדמות הנוצרת בתפיסתו של התלמיד, של החסיד היונק ממנו את דרכו בקודש. אפשר לנתח, לשרטט, לצייר ולאבחן את הלב; אבל את כוח הלב, את המצוי בין קירות הלב, אין איש שיוכל לדע.;

יש ג' פעמים שמדליקים נרות עבור האדם: האחת בעת שנכנס לברית מילה, השנייה בעת שהולך לחופה, והשלישית בעת שבא זמנו להיפרד מן העולם. בפעם הראשונה אי אפשר לעשות תשובה, כי עדיין אינו בר דעת. בפעם השלישית גם כן אי אפשר, שכבר מאוחר מדי. אך כשמדליקים עבורך הנרות בפעם השנייה, יש לך עוד ברירה לעשות תשובה, ואם לא עכשיו אימתי...

"שני יהודים שלוש דעות"; משפט זה שהולדתו בגנותו של עם ישראל, מצביע על הפריון המחשבתי הרב הקיים בציבוריות הישראלית; דווקא הבדל הדעות וההשקפות המתגלות בשעה שקיבוץ גדול מישראל מתכנס יחד, חושף את המגמה הכללית הפועלת לכיוון אחד, והוא תיקון העולם.

כשהאדם מבקש מבוראו את צרכיו הגשמיים, בעצם הנשמה מבקשת משהו אחר: מבקשת היא את עצמה, את אלוקיה; הבעיה היא שהאדם אינו חש את עומק הבקשה של הנשמה; בקשת הנשמה מקבלת אצלו יישום אחר, הכמיהה הפנימית מקבלת המרה לרובד פשוט יותר, והוא עומד לפני בוראו ומבקש את צרכיו הגשמיים.

ר' הירש שהעולם שממנו הוא עצמו צמח היה עולם פשוט וטבעי, מנסח את תמצית השקפת העולם היהודי במושגים של עולם מתוקן כפי שכל בר דעת מבין, מתוך הנטייה הטבעית, המוטבעת באדם באשר הוא ובעולם באשר הוא; אם יהיה האדם הישר וטבעי, הרי שמתוך עצמו יגיע לשלמות המוסרית הנתבעת ממנו.

ר' מנחם מנדל מרגיש שהוא איננו ראוי, שביתו ריק, שהוא איננו מלא דיו להשפיע גם לאחרים, אך החסידים, המביאים באמתחתם את כל צרכם, יכולים לסעוד אף על שולחנו של ר' מנחם מנדל. חסידים כאלו, שכבר נבנו וביססו את עולמם הרוחני, יכולים להיות סמוכים אף על שולחנו של הרבי, שנחשב בעיני עצמו כמי שעדיין לא הוכשר להיות רבי לחסידים.

מניין ידע ר' הירש שהדין אינו דין אמת? משום שנאמר "תורת ה' תמימה משיבת נפש". משמעות הדברים היא שהתורה מייצגת תפישת עולם שיש בה הרמוניה עם הגישה האנושית. האדם מוצא בתורה את המוסר בצורתות הטבעית ביותר, המתאימה ביותר להלך נפשו כאדם.